5. איך נוכל לתפקד כמו לבלב?

כאמור, חלק ניכר מהעבודה של הסוכרתי הוא לדאוג שלא יהיו סוכרים גבוהים בדם לאורך זמן. סוכרתי שיתמיד ויתמקצע בענין – יוכל לחיות חיים ארוכים ובריאים ללא סיבוכים.

איך עושים את זה?

בעזרת אינסולין חיצוני, המוזרק לגוף.

בכל רגע ורגע הגוף שלנו צורך אנרגיה – הוא חייב סוכרים כל הזמן. בכמות קטנה אמנם. בשביל זה יש מאגרי גלוקוז (הוא הופך ל”גליקוגן” – תצורה חדשה של שרשרת גלוקוזים המיועדת לאחסון) בכבד ועוד. הגוף משתמש כל הזמן במאגרי הגלוקוז שלו לצורך הפעלתו.

אם כך, צריך כל הזמן אינסולין… נכון. בכמות קטנה, שמיועדת לכמות הגלוקוז הקטנה הנצרכת כל העת, הבסיסית.

לשם כך מיוצר כיום אינסולין שמוזרק פעם ביממה, ומתפרק לאט לאט ב 24 שעות. זהו האינסולין הבסיסי – באזאלי.

סוכרתי סוג 1 חייב להזריק אינסולין בסיסי, גם אם הוא לא אוכל מאכלים שמעלים לו את הסוכר (נראה בהמשך), אם הוא לא יזריק, אין דרך שהתאים שלו יקבלו לתוכם אנרגיה. (זוכרים, עייפות, ירידה במשקל? אז זהו..) אנו חייבים את האינסולין כדי להמשיך לחיות.

כשהסוכרתי אוכל מאכל המעלה לו את הסוכר (רמז: פחמימות, למשל), הוא צריך כמות מכובדת של אינסולין כדי שתסייע לו להכניס את הסוכרים לתאים, ועל כך בהמשך.

סיכום קצר: לאדם שאינו סוכרתי יש מינון נמוך של ייצור אינסולין קבוע על ידי הלבלב, ובנוסף ייצור מוגבר של אינסולין כאשר הוא אוכל מאכלים המקפיצים לו את הסוכרים בדם.

לסוכרתי סוג 1 אין ייצור של אינסולין ולכן יש לו משימה קבועה – לדאוג שלא ישארו סוכרים גבוהים בדם. האמצעי: אינסולין. יש אינסולין בסיסי שמתפרק לאט ומנסה לדמות את ייצור האינסולין כמו אצל אדם שאינו סוכרתי, ויש גם אינסולין מהיר הניתן לסוכרתי בעת הארוחות, והוא אמור “לכסות” על הקפיצה שתגיע בעקבות הארוחה.

אהבתם? שתפו >>

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב print
שיתוף ב email
דילוג לתוכן